ברכות המצוות

הקובע מזוזה מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִקְבֹּעַ מְזוּזָה:

כשטובל כלים חדשים מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל טְבִילַת כֶּלִי:

(כשהם הרבה אומר: כֵּלִים:)

כל גידולי קרקע הגדלים בארץ יִשְׂרָאֵל בבעלות יהודי, חייבים בתרומות ומעשרות. וכל גידול קרקע שאינו ידוע אם הופרשו ממנו תרומות ומעשרות אוֹ לֹא, הרי הוּא בחזקת דמאי, וחייב להפריש ממנו תרומות ומעשרות בלי ברכה. ואם ודאי שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות מפריש בברכה, דהיינו שלפני שיפריש יברך את הברכה ואחר כך יאמר את נוסח ההפרשה:

סדר הפרשת תרומות ומעשרות עפ״י פסקי החזון איש זצ״ל

נוטל מן הפרות יותר מאחד ממאה ומבדילו מן השאר ואומר:

אם הפירות טבל ודאי יאמר לפני הנוסח:

אומרים בלחש: בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעְשְׂרוֹת.

אומרים בלחש: יוֹתֵר מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ כַּאן הֲרֵי הוּא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה בְּצַד צְפוֹנוֹ [כָּל מִין עַל מִינוֹ], אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ כַּאן וְעוֹד תִּשְׁעָה חֲלָקִים כְּמוֹתוֹ בְּצַד צְפוֹנוֹ שֶׁל הַפֵּירוֹת [כָּל מִין עַל מִינוֹ] הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן. אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁעֲשִׂיתִיו מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר [כָּל מִין עַל מִינוֹ] וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּצַד דְּרוֹמוֹ [כָּל מִין עַל מִינוֹ] [וְאִם צָרִיךְ מַעֲשֵׂר עָנִי יְהֵא מַעֲשֵׂר עָנִי בְּצַד דְּרוֹמוֹ.]

אם הפירות טבל ודאי יאמר לפני הנוסח:

אומרים בלחש: בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.

אם הפירות ודאי נטע רבעי וטבל יאמר:

אומרים בלחש: בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן נֶטַע רְבָעִי.

אומרים בלחש: וּמְחוּלָל הוּא וְחוּמְשׁוֹ עַל שְׁתֵּי פְרוּטוּת שֶׁבִּרְשׁוּתִי לְחִילּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וֶנֶטַע רְבָעִי.

הקובע מזוזה מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִקְבֹּעַ מְזוּזָה:

כשטובל כלים חדשים מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל טְבִילַת כֶּלִי:

(כשהם הרבה אומר: כֵּלִים:)

כל גידולי קרקע הגדלים בארץ יִשְׂרָאֵל בבעלות יהודי, חייבים בתרומות ומעשרות. וכל גידול קרקע שאינו ידוע אם הופרשו ממנו תרומות ומעשרות אוֹ לֹא, הרי הוּא בחזקת דמאי, וחייב להפריש ממנו תרומות ומעשרות בלי ברכה. ואם ודאי שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות מפריש בברכה, דהיינו שלפני שיפריש יברך את הברכה ואחר כך יאמר את נוסח ההפרשה:

סדר הפרשת תרומות ומעשרות עפ״י פסקי החזון איש זצ״ל

נוטל מן הפרות יותר מאחד ממאה ומבדילו מן השאר ואומר:

אם הפירות טבל ודאי יאמר לפני הנוסח:

אומרים בלחש: בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעְשְׂרוֹת.

אומרים בלחש: יוֹתֵר מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ כַּאן הֲרֵי הוּא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה בְּצַד צְפוֹנוֹ [כָּל מִין עַל מִינוֹ], אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ כַּאן וְעוֹד תִּשְׁעָה חֲלָקִים כְּמוֹתוֹ בְּצַד צְפוֹנוֹ שֶׁל הַפֵּירוֹת [כָּל מִין עַל מִינוֹ] הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן. אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁעֲשִׂיתִיו מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר [כָּל מִין עַל מִינוֹ] וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּצַד דְּרוֹמוֹ [כָּל מִין עַל מִינוֹ] [וְאִם צָרִיךְ מַעֲשֵׂר עָנִי יְהֵא מַעֲשֵׂר עָנִי בְּצַד דְּרוֹמוֹ.]

אם הפירות טבל ודאי יאמר לפני הנוסח:

אומרים בלחש: בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.

אם הפירות ודאי נטע רבעי וטבל יאמר:

אומרים בלחש: בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן נֶטַע רְבָעִי.

אומרים בלחש: וּמְחוּלָל הוּא וְחוּמְשׁוֹ עַל שְׁתֵּי פְרוּטוּת שֶׁבִּרְשׁוּתִי לְחִילּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וֶנֶטַע רְבָעִי.

בִּרְכַּת המְזוּזָה

מצות עשה מן התורה לקבוע מזוזה, וצריך לקבוע אותה על מזוזת ימין הנכנס בתוך חלל הפתח, תחת המשקוף, ובטפח הסמוך לחוץ, ובתחילת שליש העליון של גובה השער (מלמטה למעלה), ותהיה זקופה לאורך מזוזת הפתח, ולפני שיקבענה יברך:

בָּרוּךְ אַתָּה ה׳, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִקְבֹּעַ מְזוּזָה:

ואחר שיקבענה ינשקנה ויאמר:

זֶה־הַשַּׁעַר לַה׳, צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ:

בזמנינו לא נותנים החלה לכהנים אלא שורפים אותה. ומפרישים רק כל שהוא מבלי כל שיעור

את החלה שמפרישים צריך לשרוף, ואסור לזורקה לאשפה ולזלזל בקדושתה. ורק לאחר ששרפה אותה מותר לזורקה לאשפה

אין חיוב הפרשת חלה אלא מעיסה העומדת לאפיה. אבל העושה עיסה כדי לבשלה או לטגנה, מפרישה ממנה חלה בלי ברכה, ורק אם רוצה לאפות קצת ממנה אז מפרישה ממנה חלה בברכה

שעור הפרשת חלה בברכה הוא כשיש בקמח שיעור של 1566.5 גר'

לשיטת הבן איש חי השעור הוא 2497 גר'

קודם ההפרשה מברכת

בָּרוּךְ אַתָּה ה׳, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לְהַפְרִישׁ חַלָּה תְּרוּמָה:

ואחר כך לוקחת חתיכה כל שהיא ואומרת

הֲרֵי זוֹ חַלָּה:

בִּרְכַּת טְבִילַת כְּלִים

הקונה מגוי כלי סעודה העשויים ממתכת או זכוכית, חייבת להטבילם במקוה או במעיין המכילים ארבעים סאה

ולפני הטבילה בעודו מחוץ למקוה יברך:

בָּרוּךְ אַתָּה ה׳, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל טְבִילַת כְּלִי:

ועל יותר מכלי אחד אומר: כְּלִים

סֵדֶר הַפְרָשַׁת תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת

כל גידולי קרקע הגדלים בארץ־יִשְׂרָאֵל בבעלות יהודי, חייבים בתרומות ומעשרות. וכל גידול קרקע שאינו ידוע אם הופרשו ממנו תרומות ומעשרות או לא, הרי הוּא בחזקת דמאי, וחייב להפריש ממנו תרומות ומעשרות בלי ברכה. ואם ודאי שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות מפריש בברכה, דהיינו שלפני שיפריש יברך את הברכה ואחר־כך יאמר את נוסח ההפרשה.

נוֹסַח הַפְרָשַׁת תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת לְסָפֵק טֶבֶל

לוקח מן הפֵּרוֹת מעט יותר מאחוז ומבדילו מן הפֵּרוֹת ואומר:

אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ כָּאן יִשָּׁאֵר טֶבֶל. וְהַיוֹתֵר מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ כָּאן בְּצַד צָפוֹן הֲרֵי הוּא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה

אם מעשר כמה מינים יחד יאמר: כָּל־מִין עַל מִינוֹ

. וְאוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ כָּאן, וְעוֹד תִּשְׁעָה חֲלָקִים כְּמוֹתוֹ בְּצַד צָפוֹן שֶׁל הַפֵּרוֹת

אומרים בלחש: (כָּל־מִין עַל מִינוֹ)

, הֲרֵי הֵם מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן. וְאוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁעֲשִׂיתִיו מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר:

ביותר ממין אחד יאמר: כָּל־מִין עַל מִינוֹ

אִם צָרִיךְ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, יִהְיֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּצָּד דָּרוֹם שֶׁל הַפֵּרוֹת

ביותר ממין אחד יאמר: כָּל־מִין עַל מִינוֹ

, וְיִהְיֶה מְחֻלָּל, הוּא וְחֻמשׁוֹ, עַל פְּרוּטָה בַּמַּטְבֵּעַ שֶׁיִּחַדְתִּי לְחַלֵּל עָלָיו. וְאִם צָרִיךְ מַעֲשֵׂר עָנִי, יְהֵא מַעֲשֵׂר עָנִי בְּצָד דָּרוֹם שֶׁל הַפֵּרוֹת

אומרים בלחש: (כָּל־מִין עַל מִינוֹ)

. וְאִם יֶשׁ כָּאן רְבָעִי, יְהֵא מְחֻלָּל, הוּא וְחֻמשׁוֹ, עַל פְּרוּטָה בַּמַּטְבֵּעַ שֶׁיִּחַדְתִּי לְחַלֵּל עָלָיו:

נוֹסַח הַפְרָשַׁת תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת לְטֶבֶל וַדָאי

אם הוא בעל הגידולים וברור לו מתי חנט כל פרי ומתי נקטף, יאמר הנוסח עם הברכה כך:

בָּרוּךְ אַתָּה ה׳, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת:

אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ כָּאן יִשָּׁאֵר טֶבֶל. וְהַיוֹתֵר מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ כָּאן בְּצַד צָפוֹן הֲרֵי הוּא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה

אם מעשר כמה מינים יחד יאמר: כָּל־מִין עַל מִינו

. וְאוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ כָּאן, וְעוֹד תִּשְׁעָה חֲלָקִים כְּמוֹתוֹ בְּצַד צָפוֹן שֶׁל הַפֵּרוֹת

ביותר ממין אחד יאמר: כָּל־מִין עַל מִינוֹ

, הֲרֵי הֵם מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן. וְאוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁעֲשִׂיתִיו מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר:

ביותר ממין אחד יאמר: כָּל־מִין עַל מִינו

פרות משנים א, ב, ד, ה, לשמיטה - חייבים במעשר שני, ולכן יוסיף נוסח זה:

מַעֲשֵׂר שֵׁנִי יִהְיֶה בְּצּד דָּרוֹם שֶׁל הַפֵּרוֹת:

ביותר ממין אחד יאמר: כָּל־מִין עַל מִינוֹ

ואחר שהפריש את המעשר שני, יחלל אותו על פרוטה, וקודם החילול יברך:

בָּרוּךְ אַתָּה ה׳, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי:

ואומר נוסח החילול:

הַמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁיֵּשׁ כָּאן יִהְיֶה מְחֻלָּל, הוּא וְחֻמשׁוֹ, עַל פְּרוּטָה בַּמַּטְבֵּעַ שֶׁיִּחַדְתִּי לְחַלֵּל עָלָיו:

פרות משנים ג, ו, לשמיטה - פטורים ממעשר שני וחייבים במעשר עני, ואינם צריכים חילול, ולכן במקום הפרשת וחילול מעשר שני, יאמר נוסח זה:

מַעֲשֵׂר עָנִי יִהְיֶה בְּצָד דָּרוֹם שֶׁל הַפֵּרוֹת

ביותר ממין אחד יאמר: כָּל־מִין עַל מִינוֹ

אם הפרות הינם ודאי 'נטע רבעי' ויודע בבירור שעדיין לא חוללו יברך:

בָּרוּךְ אַתָּה ה׳, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל חִלּוּל רְבָעִי:

ואומר נוסח החילול:

נֶטַע רְבָעִי שֶׁיֵּשׁ כָּאן יְהֵא מְחֻלָּל, הוּא וְחֻמשׁוֹ, עַל פְּרוּטָה בַּמַּטְבֵּעַ שֶׁיִּחַדְתִּי לְחַלֵּל עָלָיו:

בִּרְכַּת הַמַּעֲקֶה

מצות עשה למי שבונה בית לעשות מעקה לגגו, ואפילו שהשימוש בגג הוא לעתים רחוקות, אם הבית שתחת הגג הוא בית דירה ותשמיש קבע, חייב לעשות מעקה לגג, ואם הניח גגו ללא מעקה, ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה, אבל אם הבית שתחת הגג הוא רק מחסן וכד' שמשמש לתשמיש ארעי - אינו חייב להניח מעקה לגגו (בא״ח ש״ש פינחס א).

בָּרוּךְ אַתָּה ה׳, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲקֶה: