יעקב מברך את נכדיו

יעקב אבינו, שנקרא גם ישראל, רואה את בני יוסף ושואל מי הם. יוסף עונה לאביו: אלה בניי, שאלוקים נתן לי כאן. יעקב מבקש: הבא אותם אליי, ואברך אותם.

קָחֶם־נָא אֵלַי וַאֲבָרְכֵם

בראשית מ״ח:ט׳

עיניו של יעקב חלשות מזקנה, והוא אינו יכול לראות. הוא מקרב אותם אליו, מנשק אותם ומחבק אותם. אחר כך יעקב אומר ליוסף: לא ציפיתי לראות את פניך, והנה אלוקים הראה לי גם את צאצאיך.

וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת־זַרְעֶךָ

בראשית מ״ח:י״א

יוסף מוציא אותם מליד ברכיו ומשתחווה עד הארץ. הוא מקרב אותם: את אפרים ביד ימינו, לשמאלו של יעקב, ואת מנשה ביד שמאלו, לימינו של יעקב. יעקב שולח את ימינו ומניח אותה על ראשו של אפרים, הצעיר, ואת יד שמאלו על ראשו של מנשה, הבכור.

וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת־יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל־רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר

בראשית מ״ח:י״ד

יעקב מברך את יוסף ואומר: האלוקים שאבותיי, אברהם ויצחק, התהלכו לפניו, האלוקים שרועה אותי כל חיי עד היום, המלאך שהציל אותי מכל רע, הוא יברך את הנערים, ושמי ושם אבותיי ייזכרו בהם, והם ירבו מאוד בארץ.

וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק

בראשית מ״ח:ט״ז

יוסף רואה שאביו שם את ימינו על ראשו של אפרים, וזה רע בעיניו. הוא אוחז ביד אביו להעבירה אל ראש מנשה, ואומר: לא כך, אבי, זה הבכור. אביו מסרב: אני יודע, בני, אני יודע. גם הוא יהפוך לעם ויגדל, אבל אחיו הצעיר יהיה גדול ממנו.

יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי

בראשית מ״ח:י״ט