ויקרא ט״ז:כ״ט-ל״ד
ביום הזה יכפר
סוף הפרק על יום הכיפורים: עבודת הכהן הגדול הופכת ליום קבוע בלוח השנה, ליום צום ולחובה של כל אחד ואחד.
הסבר לילדים, לנוער ולמבוגרים
כל מה שיש בפרק ט״ז עד כאן שייך לאדם אחד. אהרן מחליף בגדים, מביא פר ושני שעירים, מטיל עליהם גורלות ונכנס לבדו אל קודש הקודשים. ואז, בפסוק כ״ט, הפרק פונה פתאום אליכם, בלשון רבים: תאריך קבוע בלוח השנה, צום, איסור על כל מלאכה והבטחה שביום הזה אתם עצמכם תיטהרו. ומכאן עולה השאלה המתבקשת: אם הכהן הגדול עושה את כל העבודה בשבילכם, למה אתם צריכים לעשות משהו בכלל? ומה נשאר מששת הפסוקים האלה כשאין מקדש, אין כהן גדול ואין שעירים? רוב היהודים בישראל צמים ביום כיפור, ובהם רבים שבשאר ימות השנה כמעט אינם שומרים מצוות. זו הפסקה שמצווה עליהם לצום, והיא גם הפסקה שאומרת מה הצום יכול לעשות ומה לא.
וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל־מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם׃
ויקרא ט״ז:כ״ט
וזאת תהיה לכם לחוקה קבועה לעולם, לדורי דורות: בחודש השביעי, ביום העשירי לאותו חודש, תענו את עצמכם, וכל מלאכה שהיא לא תעשו, לא יליד הארץ, וגם לא הזר שבא מבחוץ וגר בתוככם.