ויקרא י״א:א׳-ד׳, י״א:מ״ד-מ״ה
והתקדשתם והייתם קדושים
שני הסימנים שבהמה צריכה כדי להיות מותרת באכילה, והטעם היחיד שהתורה עצמה נותנת לכך בסוף הפרק.
הסבר לילדים, לנוער ולמבוגרים
הפרק הזה מציב לפניכם שאלה הרבה לפני שהוא עונה על משהו: למה שיהיה לקב״ה אכפת מה יש לכם בצלחת? הוא נותן שני סימנים, פרסה שסועה עד הסוף והעלאת גרה, ואז עובר אחד אחד על מקרי הגבול: החיות שיש להן סימן אחד ולא את השני. במשך ארבעים פסוקים הוא לא מסביר כלום. אין אזהרת בריאות, אין נימוק, אין ויכוח. ואז, בסוף, מגיע הנימוק היחיד שהוא נותן: אני קדוש, ולכן התקדשו. זה טעם מסוג אחר לגמרי מן הטעמים שאנשים שולפים בדרך כלל כשהם מגנים על הכשרות, וכדאי לשים לב שאת הטעמים האלה התורה בחרה לא לתת.
וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן לֵאמֹר אֲלֵהֶם׃
ויקרא י״א:א׳
ה׳ דיבר אל משה ואל אהרן, ואמר לשניהם שימסרו את הדברים: