במדבר ט״ז:א׳-ה׳
כולם קדושים
חמישה פסוקים שבהם מרד נפתח בטענה שכמעט אי אפשר לחלוק עליה.
הסבר לילדים, לנוער ולמבוגרים
המשפט שבו קורח פותח אינו שקר, וגם אינו המצאה שלו. ״כָּל־הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים״: המשפט הזה בנוי כולו ממילים של התורה עצמה. אבל שימו לב למה שהוא משנה בהן. התורה אומרת ״קְדֹשִׁים תִּהְיוּ״ (ויקרא י״ט, ב׳), ואומרת ״וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם״, והפסוק השני נמצא בפסקה האחרונה של הפרשה הקודמת. שני הפסוקים האלה הם הוראות: מה צריך להיות. קורח מחזיר אותם כקביעה שכולם כבר קדושים. וזה מה שהופך את הסיפור הזה לקשה ביותר בספר במדבר: למורד יש הסיסמה הטובה יותר, ונדמה שהכתוב עצמו יודע את זה, כי הוא מעניק לאנשיו תארים במקום מילות גנאי, וקורא להם נשיאי עדה ואנשי שם. המשנה באבות ה,יז מציינת את המחלוקת שלו כדגם למחלוקת שאינה לשם שמיים, ומעמידה מולה את מחלוקת הלל ושמאי, שני חכמים שחלקו כמעט על הכול, ושניהם נלמדים עד היום. אז הפגם לא יכול להיות עצם זה שקורח חלק על משה, וגם לא שהוא שלף את הקדושה משום מקום. משהו אחר כאן לא במקומו, וחמשת הפסוקים האלה עוזרים לאתר אותו בדיוק.
וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן־פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן׃
במדבר ט״ז:א׳
קורח בן יצהר בן קהת בן לוי לקח, ויחד איתו דתן ואבירם בני אליאב, ואון בן פלת, מבני ראובן.