במדבר ו׳:כ״ב-כ״ז
כה תברכו
חמש־עשרה המילים שבהן מברכים הכהנים את בני ישראל, והפסוקים הקדומים ביותר מן התנ״ך שנמצאו עד היום.
הסבר לילדים, לנוער ולמבוגרים
בשנת 1979 חפרו ארכיאולוגים מערת קבורה במדרון שמעל גיא בן הינום בירושלים, ומצאו שם שני גיליונות כסף זעירים, מגולגלים. חרוטות בהם, באותיות שקדמו לגלות בבל, המילים של הברכה הזאת. אלה הפסוקים הקדומים ביותר מן התנ״ך שנמצאו אי פעם בחפירה, קדומים בכארבע מאות שנה ממגילות מדבר יהודה, ומישהו ענד אותם על צווארו. כנראה שכבר אז היו שלוש השורות האלה המילים שאנשים נאחזו בהן בשעת פחד. קוראים אותן, והשאלה המתבקשת מגיעה מהר מאוד: מה בעצם עושה ברכה? הפסוק האחרון בקטע אומר במפורש שה׳ הוא זה שמברך, ולא הכהנים. אז בשביל מה צריך בכלל את הכהנים?
וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
במדבר ו׳:כ״ב
ה׳ דיבר אל משה ומסר לו את הדברים האלה: