דברים ט״ו:ז׳-י״א
פתוח תפתח את ידך
חמישה פסוקים בפרשת ראה שהופכים את הנתינה לחובה, ובהם גם אזהרה מפני החשבון שמשכנע אתכם לא לתת.
הסבר לילדים, לנוער ולמבוגרים
שבעה פסוקים קודם אותו פרק עצמו מבטיח שלא יהיה בכם אביון כלל. כאן הוא קובע בפשטות שלא יחדל אביון מקרב הארץ. שני המשפטים נמצאים בדברים טו, במרחק כמה שורות. אז מה נכון, ולמה שהתורה תבנה את החוק שלה דווקא על הקודר מבין השניים? מפני שהחוק נכתב לעולם כפי שהוא. והוא רודף אחרי תירוץ מסוים מאוד: השנה השביעית מתקרבת, כל החובות עומדים להימחק, ולכן להלוות עכשיו פירושו לאבד את הכסף. זו אינה מחשבה רעה. זה חישוב פיננסי נכון, והתורה אוסרת עליו בכל זאת.
כִּי־יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר־ה׳ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת־לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת־יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן׃
דברים ט״ו:ז׳
אם יהיה אצלך נזקק, אחד מאחיך, באחת מעריך בארץ שה׳ אלוהיך נותן לך, אל תקשה את לבבך ואל תסגור את ידך בפני אחיך הנזקק.