ניו יורק, ארצות הברית
קהל עדת ישורון
בית הכנסת הגדול הראשון שהקימו באמריקה מהגרים ממזרח אירופה. חצי מאה עמד סגור, והיום הוא פתוח שוב, ובו חלון מזרחי חדש.
נבנה בשנים 1886 ו־1887; אולם התפילה כבר היה סגור בשנות החמישים ונפתח מחדש ב־2007
מה חשוב לדעת לפני הביקור
- מה ללבוש
- בגדים רגילים עם כתפיים מכוסות. גברים מכסים את הראש באולם התפילה, וכיפות מחכות בכניסה.
- צילום
- מותר באולם התפילה מחוץ לשעות התפילה, אבל לא בזמן התפילה עצמה.
- עלות
- דמי כניסה למוזיאון, עם תעריפים מוזלים, ובכל שבוע יש פרק זמן של ״שלמו כמה שתרצו״. סגור בשבתות ובחגי ישראל.
- מתי לבקר
- סיור בשעות הבוקר של יום חול, כשהקבוצה קטנה מספיק כדי לשאול שאלות והשמש עדיין נחה על החלון המזרחי.
- הגעה ונגישות
- בכניסה ההיסטורית יש מדרגות, ואולם התפילה נמצא בקומה שמעליה. שאלו על המסלול ללא מדרגות כבר כשאתם מזמינים כרטיס.
כללי התנהגות
- כדאי לדעתגברים חובשים כיפה באולם התפילה. כיפות מחכות לכם בכניסה.
- כדאי לדעתרוב הביקורים הם בסיור מודרך, והמדריכים מכירים את הבניין לפרטי פרטים. שאלו אותם, כי בשביל זה בדיוק נועד הסיור.
- שימו לבאל תיכנסו סתם לחדר התפילה הקטן שבקומה התחתונה. זה חדר שמתפללים בו, והוא לא חלק מהסיור.
- כדאי לדעתבין סיור לסיור בדרך כלל אין בעיה לצלם באולם התפילה. בזמן התפילות זה כבר סיפור אחר.
- כדאי לדעתהמוזיאון סגור בשבת ובחגים. יום ראשון הוא היום העמוס ביותר.
- כדאי לדעתהשכונה שמעבר לדלת היא צ׳יינה טאון של ימינו. הרובד הזה הוא חלק מהסיפור של הרחוב הזה, וכדאי להקדיש עשרים דקות להליכה עד רחוב קנאל.
טיפ מהשטח
בקשו מהמדריך להראות לכם איפה בחרו המשמרים להשאיר בכוונה את פני השטח הישנים כמות שהם. לראות באותו חדר גם את ההרוס וגם את המשוקם: זו כל האמירה של המקום הזה.
שעות, מחירים, גישה והסדרי ביטחון משתנים: לפני הביקור בדקו במקורות רשמיים, ובמקום עצמו פעלו לפי ההנחיות של צוות המקום ושל אנשי הביטחון. במקרה חירום התקשרו למספר החירום המקומי (בישראל: משטרה 100, מד״א 101, או 112 מטלפון נייד).
היסטוריה
שכונה אחת, שני מיליון בני אדם
מ־1880 בערך ועד 1924 עזבו יותר משני מיליון יהודים את מזרח אירופה והיגרו לארצות הברית, והחלק הגדול ביותר מהם הגיע אל הלואר איסט סייד שבמנהטן. חוק ההגירה של 1924 סגר את הדלת. המספרים המדויקים משתנים לפי טווח השנים שסופרים, אבל על הצפיפות ברחובות האלה בעשורים ההם אין ויכוח: זו הייתה אחת מפיסות הקרקע הצפופות בעולם.
סוף־סוף בניין משלהם
קהילת קהל עדת ישורון בנתה כאן את בית הכנסת בשנים 1886 ו־1887, לפי תכנון של האחים פיטר ופרנסיס הרטר. זה היה בית הכנסת הראשון בארצות הברית שיהודים ממזרח אירופה הקימו מלכתחילה כבית כנסת, אחרי שנים שבהן התפללו בכנסיות שהוסבו לכך ובחדרים שכורים. החזית בנויה בסגנון ניאו־מורי: קשתות פרסה, חלון ורדה, ומעליהם קו גג מדורג.
סגור למעלה, פתוח למטה
הקהילה הלכה והידלדלה ככל שמשפחות עברו לברוקלין, לברונקס ואל מחוץ לעיר לגמרי. בשנות החמישים כבר היה אולם התפילה הראשי סגור ומופקר למזג האוויר וליונים, ובבית המדרש הקטן שמתחתיו המשיך להתקיים מניין כסדרו. למעשה, התפילה בבניין הזה לא פסקה מעולם.
עשרים שנות שיקום
עבודות השימור נמשכו מאמצע שנות השמונים ועד 2007, השנה שבה נפתח אולם התפילה מחדש. החלון המזרחי המקורי אבד הרבה לפני כן והוחלף בלבני זכוכית. החלון העגול שנמצא שם היום הוא מגן דוד בכחול ובזהב, בתכנון האמנית קיקי סמית והאדריכלית דבורה גאנס, והוא הותקן ב־2010. הבניין הוכרז כאתר היסטורי לאומי, והוא מוזיאון ובית כנסת פעיל בעת ובעונה אחת.
עודכן לאחרונה:
אור־קווסט מגיעה בקרוב לאייפון ולאנדרואיד.
מייל אחד, כשאור־קווסט תעלה לחנויות.