עם אחד, שפה אחת, ועיר ומגדל שבני האדם בונים כדי לעשות לעצמם שם.
הסיפור
בפתח הסיפור יש לכל הארץ שפה אחת. בני האדם נוסעים, מוצאים בקעה בארץ שנער ומתיישבים שם. בסיפור הזה התורה לא מזכירה אף אחד מהם בשמו.
כָל־הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים
בראשית י״א:א׳
הם אומרים זה לזה: בואו נכין לבנים ונשרוף אותן היטב. הלבנה משמשת להם במקום אבן, והזפת במקום טיט. עוד לפני שהם אומרים מה יבנו, התורה מספרת במה יבנו.
הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה
בראשית י״א:ג׳
ואז הם אומרים מה יבנו: עיר, ומגדל שקצהו בשמיים. והם אומרים גם למה: כדי לעשות לעצמם שם, וכדי שלא יתפזרו בכל רחבי הארץ. המילים האלה הן שלהם. למה הם מתכוונים ב״שם״, התורה לא מספרת.
הקב״ה יורד לראות את העיר ואת המגדל שבני האדם בנו. הוא אומר: הם עם אחד, ולכולם שפה אחת, וזה מה שהם התחילו לעשות. עכשיו כל מה שיזמו יהיה בהישג ידם. והוא ממשיך: נרד ונבלבל שם את שפתם, כך שאיש לא יבין את שפתו של חברו.
הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם
בראשית י״א:ז׳
הקב״ה מפזר אותם משם בכל רחבי הארץ, והם מפסיקים לבנות את העיר. מכאן שמו של המקום, בבל: שם בלבל הקב״ה את שפת כל הארץ. הם ביקשו לעשות לעצמם שם, ושמו של המקום מזכיר את מה שעשה בו הקב״ה. על המגדל אין עוד מילה.
הם אמרו: בואו נקים לעצמנו עיר, ומגדל שקצהו בשמיים, ונעשה לעצמנו שם, כדי שלא נתפזר בכל רחבי הארץ.
מילים מן הפסוק
הָבָהבואו
וְרֹאשׁוֹוהקצה העליון שלו
פֶּן־נָפוּץכדי שלא נתפזר
הערך: ענווה
לדעת את מקומנו ולא להתגאות במה שקיבלנו.
הבונים היו עם אחד, ולכולם שפה אחת, ולפי דברי הקב״ה כל מה שיזמו יהיה בהישג ידם. הם ביקשו לעשות לעצמם שם, ובסוף נקרא המקום בבל, על שם מה שעשה בו הקב״ה. מכאן אפשר ללמוד ענווה: גם כוח גדול לא מבטיח לאדם שם.
שאלה למחשבה
במה אני משקיע את רוב הכוחות שלי בתקופה הזו, וכמה מזה בא מהרצון לעשות לעצמי שם?
שאלות על הסיפור
במה השתמשו הבונים במקום אבן?
בגזעי עצים מן הבקעה
בזפת שאספו מן האדמה
בלבנים שהכינו ושרפו
התשובה
ג. בלבנים שהכינו ושרפו
הם אמרו זה לזה להכין לבנים ולשרוף אותן. הלבנה שימשה להם במקום אבן, והזפת במקום טיט.
לפי דברי הבונים עצמם, למה הם בונים את העיר ואת המגדל?
להגן על עצמם מפני אויבים
לעשות לעצמם שם ולא להתפזר
לעבוד יחד את הקב״ה
התשובה
ב. לעשות לעצמם שם ולא להתפזר
הם אומרים זאת בעצמם: כדי לעשות לעצמם שם, וכדי שלא יתפזרו בכל רחבי הארץ. סיבה אחרת הם לא מזכירים.
מוסר השכל
אדם יכול לבנות מגדל, אבל לא לקבוע איזה שם יישאר אחריו.
לשבוע הקרוב
השבוע, כשאתם מספרים על משהו שהצלחתם בו יחד עם אחרים, נסו להזכיר קודם את החלק שלהם.
מן המקורות
במשנה במסכת אבות אומר הלל הזקן: ״נגד שמא, אבד שמה״, כלומר מי שמגדיל את שמו, מאבד אותו. המשנה לא מזכירה את בבל, אבל קשה שלא לשמוע בה את הבונים: הם ביקשו לעשות לעצמם שם, ובסיפור אף אחד מהם לא נזכר בשמו.
