לקראת ערב הגיעה אליו היונה, ובמקורה עלה זית קטוף. ונח ידע שהמים ירדו מעל הארץ.
הערך
ביטחון בה׳. לסמוך על הקב״ה שידאג לנו גם כשהדרך לא ברורה.
נח עושה כל מה שהקב״ה ציווה, לקראת מבול שעוד לא הגיע. כשהיונה לא מוצאת מקום לנוח וחוזרת, הוא מחכה שבעה ימים ושולח שוב, וגם אחרי עלה הזית מחכה עוד שבעה. כך נראה ביטחון: עושים את מה שהקב״ה ביקש, ומחכים גם כשהסימן הטוב מתעכב.
הם אמרו: בואו נקים לעצמנו עיר, ומגדל שקצהו בשמיים, ונעשה לעצמנו שם, כדי שלא נתפזר בכל רחבי הארץ.
הערך
ענווה. לדעת את מקומנו ולא להתגאות במה שקיבלנו.
הבונים היו עם אחד, ולכולם שפה אחת, ולפי דברי הקב״ה כל מה שיזמו יהיה בהישג ידם. הם ביקשו לעשות לעצמם שם, ובסוף נקרא המקום בבל, על שם מה שעשה בו הקב״ה. מכאן אפשר ללמוד ענווה: גם כוח גדול לא מבטיח לאדם שם.
מוסר השכל
אדם יכול לבנות מגדל, אבל לא לקבוע איזה שם יישאר אחריו.
