נח, התיבה והיונה

הפרשה פותחת בנח: אדם צדיק, ללא דופי בדורות שבהם חי, שהתהלך עם אלוקים. אבל הארץ נשחתה, וכל היצורים קלקלו את דרכם. הקב״ה אומר לנח שהגיע הקץ שלהם, כי בגללם הארץ מלאה עוול. התורה לא מפרטת מה בדיוק עשו.

אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו

בראשית ו׳:ט׳

הקב״ה מצווה על נח לבנות תיבה מעצי גופר, במידות מדויקות. הוא אומר שהוא עומד להביא מבול, מבטיח להקים את בריתו עם נח, ומורה לו להיכנס לתיבה עם משפחתו, להכניס זוג מכל סוג של בעלי חיים ולאסוף מזון. ונח עושה כל מה שהקב״ה ציווה עליו.

וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה

בראשית ו׳:כ״ב

הסיפור ממשיך כשנח כבר בתוך התיבה, והמים עוד על הארץ. נח פותח את החלון שעשה בתיבה ושולח את העורב, שיוצא וחוזר עד שהמים יבשו מעל פני הארץ. אחר כך הוא שולח את היונה, כדי לראות אם המים ירדו מעל פני האדמה.

וַיְשַׁלַּח אֶת־הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם

בראשית ח׳:ח׳

היונה לא מוצאת מקום לנוח בו, כי המים מכסים את כל הארץ, והיא חוזרת אליו. נח מושיט את ידו, לוקח אותה ומכניס אותה בחזרה אל התיבה. הוא מחכה עוד שבעה ימים, ושולח שוב את היונה מהתיבה.

וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים

בראשית ח׳:י׳

לקראת ערב באה אליו היונה, ובמקורה עלה זית קטוף, ונח יודע שהמים ירדו מעל פני הארץ. הוא מחכה עוד שבעה ימים ושולח את היונה, והפעם היא כבר לא חוזרת אליו.

וְלֹא־יָסְפָה שׁוּב־אֵלָיו עוֹד

בראשית ח׳:י״ב