כתונת הפסים

יעקב אבינו חי בארץ כנען, הארץ שבה גר אביו. יוסף בן שבע עשרה ורועה את הצאן עם אחיו. הוא נער, והוא נמצא עם בני בלהה ובני זלפה, נשות אביו. יוסף מוסר לאביהם דברים רעים עליהם. התורה לא מפרטת מה היו הדברים.

וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת־דִּבָּתָם רָעָה אֶל־אֲבִיהֶם

בראשית ל״ז:ב׳

ישראל, הוא יעקב, אוהב את יוסף יותר מכל בניו, כי הוא בן הזקונים שלו, ועושה לו כתונת פסים. האחים רואים שאביהם אוהב אותו יותר מכל אחיו. הם שונאים אותו, ולא מסוגלים לדבר איתו בשלום.

וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים

בראשית ל״ז:ג׳

יוסף חולם חלום ומספר אותו לאחיו, והם שונאים אותו עוד יותר. בחלום הוא ואחיו קושרים אלומות בשדה. האלומה שלו קמה ועומדת זקופה, והאלומות שלהם מקיפות אותה ומשתחוות לה. האחים שואלים אם באמת ימלוך עליהם וימשול בהם, ושונאים אותו עוד יותר בגלל חלומותיו ובגלל דבריו.

וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל־חֲלֹמֹתָיו וְעַל־דְּבָרָיו

בראשית ל״ז:ח׳

יוסף חולם חלום נוסף ומספר גם אותו לאחיו: השמש, הירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לו. כשהוא מספר אותו לאביו ולאחיו, אביו גוער בו ושואל אם באמת יבואו הוא עצמו, אמו של יוסף ואחיו, להשתחוות לו ארצה. האחים מקנאים בו, ואביו שומר את הדבר בזיכרונו.

וַיְקַנְאוּ־בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת־הַדָּבָר

בראשית ל״ז:י״א