רבקה ליד הבאר

עבדו של אברהם אבינו מגיע עם עשרה גמלים לעיר נחור. בערב, בשעה שהנשים יוצאות לשאוב, הוא מבריך אותם ליד הבאר. הוא מתפלל לה׳ שיעשה חסד עם אברהם, ומבקש סימן: הנערה שיבקש ממנה מים, ותענה שישתה ושתשקה גם את הגמלים, היא זו שה׳ בחר ליצחק.

וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם־גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה

בראשית כ״ד:י״ד

עוד לפני שסיים לדבר, יוצאת רבקה אמנו, בת בתואל ממשפחת אברהם, וכדה על כתפה. היא יורדת אל המעיין, ממלאת את הכד ועולה. העבד רץ לקראתה ומבקש קצת מים מהכד. היא אומרת לו לשתות, ממהרת להוריד את הכד ומשקה אותו.

וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר

בראשית כ״ד:י״ח

כשהיא מסיימת להשקות אותו, היא אומרת שתשאב גם לגמלים, עד שיסיימו לשתות. היא ממהרת לרוקן את הכד אל השוקת, רצה שוב אל הבאר ושואבת לכל הגמלים. האיש מביט בה ושותק, כדי לדעת אם ה׳ הצליח את דרכו.

וַתָּרָץ עוֹד אֶל־הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל־גְּמַלָּיו

בראשית כ״ד:כ׳

כשהגמלים מסיימים לשתות, האיש לוקח נזם זהב ושני צמידים, ושואל בת מי היא, והאם יש בבית אביה מקום שילונו בו. היא עונה שהיא בת בתואל, ומוסיפה: ״יש אצלנו תבן ומספוא בשפע, וגם מקום ללון״.

גַּם־תֶּבֶן גַּם־מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם־מָקוֹם לָלוּן

בראשית כ״ד:כ״ה

האיש קד ומשתחווה, ומברך את ה׳, אלוקי אדונו אברהם, שלא מנע מאדונו את חסדו ואת אמיתו, והנחה אותו בדרך אל בית קרובי אדונו. את המילה ״חסד״ אמר כבר בתפילתו ליד הבאר, ועכשיו היא מופיעה שוב בברכתו.

לֹא־עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ

בראשית כ״ד:כ״ז