משה היה בן מאה ועשרים שנה כשמת. עיניו לא נחלשו, וכוחו הרענן לא עזב אותו.
הערך
קבלת הדין. לקבל את גזרת הקב״ה גם כשהלב מבקש אחרת.
משה רואה את הארץ ושומע שלא ייכנס אליה, והתורה לא מביאה כאן אף מילה מפיו. הוא מת על פי ה׳, כשעיניו עוד רואות וכוחו עוד בו. כך נראית קבלת הדין: משה רואה את היעד מרחוק, וכבר סמך את ידיו על מי שימשיך אחריו.
מוסר השכל
מי שיודע שלא יגיע אל היעד, עדיין יכול להכין את מי שימשיך.
הפסוקים שחותמים את התורה: משה מת בארץ מואב, איש אינו יודע את מקום קבורתו, והתורה נגמרת כשהעם עוד בעבר הירדן.
הסבר לילדים, לנוער ולמבוגרים
משה נמצא בארבעה מתוך חמשת החומשים. הוא מציל את ישראל מהשמדה יותר מפעם אחת, הוא נושא אותם ארבעים שנה, והדבר האחרון שקורה לו הוא שמראים לו את הארץ מראש הר ואומרים לו שהוא לא ייכנס. ואז הוא מת במואב, בצד הלא נכון של הנהר, והספר נעצר. לסיים במעבר היה קל, זה קורה כמה פרקים לתוך ספר יהושע, שמרים את הסיפור בדיוק מן המקום שזה מניח אותו. התורה מסרבת. מה שלא תחשבו על השאלה למה משה נמנע מלהיכנס, השאלה החדה יותר היא למה הספר עצמו בוחר להישאר בחוץ יחד איתו.
