שאל את אביך

משה רבנו משמיע לעם שירה, והיא קוראת לזכור את ימי קדם ולהתבונן בשנים של דור אחרי דור. היא גם אומרת את מי לשאול: את האב ואת הזקנים, והם יספרו.

שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ

דברים ל״ב:ז׳

השירה ממשיכה: כשהקב״ה חילק לעמים את נחלותיהם, החלק שלו היה העם שלו, יעקב. הוא מצא אותו בארץ מדבר, בשממה ריקה ומיללת, הקיף אותו, השגיח עליו ושמר עליו כמו על אישון עינו.

יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן

דברים ל״ב:י׳

ואז מופיע בשירה דימוי של נשר שמעורר את קינו ומרחף מעל גוזליו. הוא פורש את כנפיו, לוקח את הגוזל ונושא אותו על כנפו. כך ה׳ לבדו הנחה את עמו, ואל זר לא היה איתו.

כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל־גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו

דברים ל״ב:י״א

אחרי השירה חוזרת התורה אל המעמד: משה השמיע לעם את השירה כולה, ויחד איתו הושע בן נון. התורה לא מפרטת מה היה חלקו של הושע. וכשמשה סיים לדבר אל כל ישראל, פנה אליהם שוב.

וַיְדַבֵּר אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַשִּׁירָה־הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן־נוּן

דברים ל״ב:מ״ד

״קחו ללב את כל הדברים שאני מזהיר אתכם בהם היום״, אמר, ״וצוו על ילדיכם לשמור ולקיים את כל מה שכתוב בתורה הזאת. כי זה לא דבר ריק בשבילכם, זה החיים שלכם. בזכותו תאריכו ימים בארץ שאתם חוצים את הירדן כדי לרשת אותה.״

לֹא־דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי־הוּא חַיֵּיכֶם

דברים ל״ב:מ״ז