ואז, כשהוא חטא ונושא באשמתו, הוא מחזיר את מה שגזל, או את מה שהשיג בעושק, או את הפיקדון, או את האבדה. הוא משלם את הסכום עצמו, מוסיף עליו חמישית, ונותן אותו לאדם שהדבר שייך לו.
לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ
ויקרא ה׳:כ״ד
אחרי ההחזרה לבעלים, התורה עוברת לקורבן. האדם מביא אל הכוהן איל בלי מום מן העדר, קורבן אשם לה׳. הכוהן מכפר בעדו לפני ה׳, והחטא נסלח לו.
כשאדם חטא ונושא באשמתו, הוא יחזיר את מה שגזל, או את מה שלקח בניצול, או את מה שהופקד אצלו לשמירה, או את האבדה שמצא.
מילים מן הפסוק
וְהֵשִׁיביחזיר, ייתן בחזרה
אֶת־הָעֹשֶׁקמה שנלקח מאדם בניצול
אֶת־הַפִּקָּדוֹןמה שנמסר לשמירה
הערך: תשובה
להודות בטעות, לתקן אותה ולחזור לדרך הטובה.
התורה רואה בשקר לחבר גם בגידה בקב״ה, ובכל זאת, לפני הקורבן, היא מתארת את התיקון מול החבר. מי שחטא מחזיר לחברו את רכושו ומוסיף חמישית. תשובה על פגיעה באדם היא מעשה ממשי שמגיע אליו.
שאלה למחשבה
האם יש מישהו שפגעתם בו ועדיין לא פניתם אליו כדי לתקן?
שאלות על הסיפור
איך הפסוק פותח את התיאור של מי שמשקר לחברו?
כפגיעה בקהל כולו
כבגידה בה׳ עצמו
כעניין פרטי בין אנשים
התשובה
ב. כבגידה בה׳ עצמו
הפסוק פותח בחטא ובבגידה בה׳, ומייד אחר כך מפרט את השקר לחבר.
מה משלם האדם למי שהדבר שייך לו?
פי שניים מן הסכום
את הסכום, בלי שום תוספת
את הסכום ועוד חמישית
התשובה
ג. את הסכום ועוד חמישית
התורה מלמדת שהוא משלם את הסכום עצמו, מוסיף עליו חמישית, ונותן אותו לבעלים.
מוסר השכל
הדרך אל הסליחה עוברת דרך האדם שפגענו בו.
לשבוע הקרוב
נסו השבוע להחזיר דבר אחד שנשאר אצלכם (ספר, קופסת אוכל, חוב קטן), ולצרף אליו תוספת משלכם, כמו פתק תודה.
מן המקורות
במשנה במסכת יומא נאמר שיום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם לקב״ה, אבל על עבירות שבין אדם לחברו ״אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו״. הכפרה מחכה עד שהחוטא מפייס את מי שנפגע. כך גם בפסוקים שלנו, הדרך אל הכפרה עוברת דרך החבר.
