משה רואה וקם

באותם ימים משה גדל. הוא יוצא אל אחיו העברים ורואה את העבודה הקשה שלהם. ואז הוא רואה איש מצרי מכה איש עברי, אחד מאחיו. משה מביט לכאן ולכאן, רואה שאין אף אחד, מכה את המצרי וטומן אותו בחול.

וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ

שמות ב׳:י״ב

למחרת יוצא משה שוב, והנה שני אנשים עברים מתקוטטים. הוא פונה אל זה שהתורה מכנה ״רשע״: ״למה אתה מכה את חברך?״ והאיש עונה: ״מי מינה אותך לשר ולשופט עלינו? אתה מתכוון להרוג אותי, כמו שהרגת את המצרי?״

וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ

שמות ב׳:י״ג

משה מפחד ואומר: ״אם כך, המעשה כבר ידוע.״ פרעה שומע על כך ומבקש להרוג את משה. משה בורח מפני פרעה, מתיישב בארץ מדין ויושב ליד הבאר.

וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר

שמות ב׳:י״ד

לכוהן מדין יש שבע בנות. הן באות, שואבות מים וממלאות את השקתות כדי להשקות את הצאן של אביהן. הרועים באים ומגרשים אותן. משה קם, מושיע אותן ומשקה את הצאן שלהן.

וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת־צֹאנָם

שמות ב׳:י״ז

הבנות מספרות לרעואל אביהן: ״איש מצרי הציל אותנו מהרועים, וגם שאב לנו מים.״ רעואל מבקש מבנותיו לקרוא לאיש לאכול. משה מסכים לגור אצלו, ורעואל נותן לו את ציפורה בתו. ציפורה יולדת בן, ומשה קורא לו גרשום, כי אמר: ״הייתי גר בארץ זרה.״

גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה

שמות ב׳:כ״ב