המיילדות היו יראות את האלוקים. הן לא עשו את מה שמלך מצרים אמר להן, והשאירו את הילדים בחיים.
הערך
יראת שמיים. לזכור תמיד לפני מי עומדים, ולכן להתרחק מן הרע.
התורה מזכירה פעמיים שהמיילדות היו יראות את האלוקים. מול פקודת המלך, יראת השמיים שלהן התבטאה במעשה פשוט: הן לא עשו כדבריו, והשאירו את הילדים בחיים. יראת שמיים איננה רק תחושה, אלא גם מה שאדם עושה כשמבקשים ממנו לפגוע.
היא פתחה את התיבה וראתה אותו, את הילד, והנה תינוק בוכה. היא ריחמה עליו ואמרה: ״הילד הזה הוא אחד מילדי העברים״.
הערך
גמילות חסדים. להיטיב עם הזולת בלי לחכות לתמורה.
התורה מראה כאן שחסד מתחיל במבט: בת פרעה פותחת את התיבה, רואה ילד בוכה וחומלת עליו. אחר כך החמלה הופכת למעשה: היא מסכימה שיביאו מינקת ומבטיחה לשלם לה. והילד שמצאה בין הקנים נעשה לה לבן.
באותם ימים משה גדל. הוא יצא אל אחיו וראה את העבודה הקשה שלהם, וראה איש מצרי מכה איש עברי, אחד מאחיו.
הערך
אחריות. לעמוד מאחורי מה שעשינו, ולא להתחמק ממה שבידינו לעשות.
משה לא עומד מהצד כשמצרי מכה עברי, כששני עברים מתקוטטים וכשרועים מגרשים את בנות כוהן מדין. התורה מלמדת שאחריות מתחילה במבט: משה יוצא אל אחיו ורואה את העבודה הקשה שלהם. גם אחרי שברח מפני פרעה, בארץ זרה, משה קם שוב.
משה רועה את צאן חותנו בקצה המדבר, סר מדרכו כדי להביט בסנה שבוער ואינו נשרף, ומתוכו קול קורא לו בשמו.
הסבר לילדים, לנוער ולמבוגרים
עברו עשרות שנים מאז שמשה ברח ממצרים. הוא לא מוביל אף אחד ולא מתכנן שום דבר; הוא שומר על צאן שאפילו אינו שלו, בקצה הרחוק ביותר של המדבר. ואז הוא רואה סנה שבוער ומסרב להישרף, והמשך חייו כולו תלוי בהחלטה אחת, קטנה ופשוטה: אם לגשת לשם ולהסתכל, או להמשיך בדרך. שימו לב היטב לסדר בששת הפסוקים האלה. ההסתכלות באה ראשונה. הקריאה באה אחריה.
במעמד הסנה הבוער שואל משה לשמו של הקב״ה, והתשובה שהוא מקבל היא פועל בלשון עתיד: אֶהְיֶה.
הסבר לילדים, לנוער ולמבוגרים
משה מקבל את המשימה הגדולה ביותר בתורה עד כאן: להיכנס למצרים ולהודיע לעם של עבדים שהם יוצאים לחופשי. לפני שהוא מסכים, הוא שואל שאלה שנשמעת כמעט טכנית: מה יגיד להם כשישאלו אותו מי שלח אותו? התשובה שהוא מקבל אינה תואר ואינה תיאור. היא פועל, בלשון עתיד, והיא משנה את היסוד שעליו עומדת כל הגאולה.
