משה בתיבה

איש ממשפחת לוי לוקח לאישה בת לוי. האישה נכנסת להריון ויולדת בן. היא רואה שהוא טוב, ומסתירה אותו שלושה חודשים.

וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי־טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים

שמות ב׳:ב׳

כשהיא כבר לא יכולה להסתיר אותו, היא לוקחת בשבילו תיבה מגומא, מורחת אותה בזפת ומניחה בה את הילד. את התיבה היא מניחה בין קני הסוף, על שפת היאור. אחותו נעמדת מרחוק, כדי לדעת מה ייעשה לו.

וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת־הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל־שְׂפַת הַיְאֹר

שמות ב׳:ג׳

בת פרעה יורדת אל היאור להתרחץ, ונערותיה הולכות לאורך הנהר. היא רואה את התיבה בין קני הסוף ולוקחת אותה. היא פותחת ורואה את הילד, והנה הוא בוכה. היא חומלת עליו ואומרת: ״זה אחד מילדי העברים״.

וַתֵּרֶא אֶת־הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף

שמות ב׳:ה׳

אחותו שואלת את בת פרעה אם ללכת ולקרוא בשבילה למינקת עברייה. בת פרעה עונה: ״לכי״. האחות הולכת וקוראת לאם הילד. בת פרעה אומרת לה לקחת את הילד ולהיניק אותו בשבילה, ומבטיחה לשלם לה. האישה לוקחת את הילד ומיניקה אותו.

וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת־שְׂכָרֵךְ

שמות ב׳:ט׳

הילד גדל, והאישה מביאה אותו אל בת פרעה, והוא נעשה לה לבן. היא קוראת לו משה, ואומרת: ״כי שליתי אותו מן המים״.

וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן־הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ

שמות ב׳:י׳