אברהם מתווכח על סדום

האנשים קמים משם ומשקיפים לעבר סדום, ואברהם אבינו הולך איתם ללוות אותם. הקב״ה אומר: ״האם אסתיר מאברהם את מה שאני עושה?״ אברהם, הוא אומר, יהיה לעם גדול, ויצווה על ילדיו ועל בני ביתו אחריו לשמור את דרך ה׳ ולנהוג בצדקה ובמשפט.

לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט

בראשית י״ח:י״ט

הקב״ה אומר: ״זעקת סדום ועמורה גדולה, והחטא שלהם חמור מאוד. אני ארד ואראה אם מעשיהם תואמים את הזעקה שהגיעה אליי, ואם לא, אדע.״ האנשים פונים משם והולכים לסדום, ואברהם עדיין עומד לפני הקב״ה.

אֵרְדָה־נָּא וְאֶרְאֶה

בראשית י״ח:כ״א

אברהם ניגש ושואל: האם תשמיד צדיק יחד עם רשע? אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר. האם תשמיד אותה, ולא תסלח לה בשביל החמישים שבה? לא ייתכן שתעשה דבר כזה, הוא אומר, שהצדיק והרשע יקבלו אותו דין. האם השופט של כל הארץ לא יעשה משפט?

הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם־רָשָׁע

בראשית י״ח:כ״ג

הקב״ה עונה שאם ימצא בסדום חמישים צדיקים, יסלח לכל העיר בשבילם. אברהם מדבר שוב, ואומר על עצמו שהוא עפר ואפר. ואם יחסרו חמישה מהחמישים, הוא שואל, האם תשמיד את כל העיר בגלל חמישה? והתשובה: אם ימצא שם ארבעים וחמישה, לא ישמיד.

וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר

בראשית י״ח:כ״ז

אברהם ממשיך: אולי יימצאו שם ארבעים? שלושים? עשרים? ובפעם האחרונה, עשרה. לפני שהוא שואל על שלושים ועל עשרה, הוא מבקש שהקב״ה לא יכעס. ובכל פעם התשובה: לא ישמיד. התורה לא מספרת למה השיחה נגמרת בעשרה. הקב״ה מסיים לדבר והולך, ואברהם חוזר למקומו.

אַךְ־הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה

בראשית י״ח:ל״ב