בריאת העולם

בהתחלה הקב״ה בורא את השמיים ואת הארץ. הארץ תוהו ובוהו, חושך ומים. הוא אומר שיהיה אור, והאור מופיע. הוא רואה שהאור טוב, מבדיל בינו לבין החושך, וקורא לאור יום ולחושך לילה. ואז מופיע משפט שיחזור בכל ששת הימים: היה ערב, היה בוקר.

יְהִי אוֹר וַיְהִי־אוֹר

בראשית א׳:ג׳

בימים הבאים הקב״ה ממשיך לברוא, שלב אחר שלב. רקיע מבדיל בין מים למים, המים מתכנסים והיבשה נראית, והארץ מצמיחה עשב ועצים. אחר כך מאורות בשמיים, יצורי ים ועופות, ובעלי חיים ביבשה. ושוב ושוב חוזרות אותן מילים: הקב״ה רואה שזה טוב.

וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב

בראשית א׳:י׳

ביום השישי הלשון משתנה. עד עכשיו הקב״ה אמר מה יהיה. כאן, לראשונה, הוא מדבר בגוף ראשון ובלשון רבים, ואז בורא את האדם בצלמו, זכר ונקבה. התורה לא מסבירה מהו הצלם, וגם לא אל מי מופנית לשון הרבים.

נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ

בראשית א׳:כ״ו

הקב״ה מברך את בני האדם ואומר להם לפרות, לרבות, למלא את הארץ ולשלוט בדגים, בעופות ובחיות. למאכל הוא נותן להם עשב ופרי עצים, ולחיות ולעופות את העשב הירוק. ואז הוא מביט בכל מה שעשה, והפעם זה לא רק טוב, אלא טוב מאוד.

וְהִנֵּה־טוֹב מְאֹד

בראשית א׳:ל״א

השמיים והארץ הושלמו. ביום השביעי הקב״ה שובת מכל מלאכתו, מברך את היום ומקדש אותו. קודם בירך את יצורי הים, את העופות ואת בני האדם, אבל מכל הימים רק את היום הזה הוא מברך. ובניגוד לששת הימים, התורה לא חותמת אותו בערב ובבוקר.

וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי

בראשית ב׳:ב׳